תומר רון - 26.3.1964 - 15.3.1995



תומר - יליד קיבוץ עין גדי, נגן מוכשר, פילוסוף ורץ נלהב. עבד כחקלאי במטע התמרים בקיבוץ שכל כך אהב, שם קיפח את חייו - המנוף עליו עמד התהפך והוא נהרג.

תומר נולד בקיבוץ עין-גדי. במקום זה גדל ובגר, ואליו היה קשור בכל נימי נפשו. ילד שני להוריו שהיו ממקימי הקיבוץ, רותי ואלי רון. בשנותיו הראשונות היה ילדון צנום, שובב ומלא שמחת חיים, וכבר בביה"ס היסודי התבלט בשני תחומים- נגינה בפסנתר וריצה למרחקים ארוכים. בבגרותו חל בו שינוי גדול, ומהילד העליז הפך להיות נער מופנם, שקט ורציני שהצטיין בלימודים.

מותו של אחיו האהוב והנערץ גיורא, שנפל בקרבות של מלחמת לבנון הראשונה, גרם לו לטלטלה קשה ותפס אותו בסמוך לבחינות הבגרות, ובכל זאת הוא עבר את כולן בהצלחה רבה.

תומר, מאז ומתמיד, היה קשור מאוד למקום מגוריו בו גדל, וחש קשר עמוק לתא המשפחתי. כך, כאשר המציאות הקשה הובילה אותו להיות האח הבכור במשפחה, חדרה בו מיד תחושת האחריות להוריו ולאחיו הקטנים, ארז ורונן. מידי יום ביומו, וכך עד יום מותו, היה דואג לשלומם של כל בני המשפחה.

עם תום לימודיו יצא תומר לקיבוץ צעיר-חולית לשנת שרות. הניתוק מן הבית הקשה עליו עד מאוד. את השירות הצבאי העביר בחיל המודיעין, כחייל מוסווה, בבגדים אזרחיים.

מיד עם השחרור מצה"ל החל לעבוד במטע התמרים, עבודה אותה עשה כבר בהיותו נער, אשר אפשרה לו בילוי בחיק הטבע עם עצמו למשך שעות ארוכות, מה שהתאים מאוד לאופיו. כך יכול היה לשקוע במחשבות או להאזין למוסיקה תוך כדי עבודה. תומר היה עובד מסור וזריז-הוא מילא מכסת עבודה של שניים-שלושה עובדים רגילים.

לצד העבודה הוא המשיך כל העת לפתח ולהשקיע גם בתחביביו האחרים. הריצה הפכה עבורו לאורח חיים. אפילו בעוברו במדרכות הקיבוץ היה חולף בריצה. כרץ בוגר היו לו הישגים נכבדים עד מאוד.

תומר גם התעניין עמוקות בספרות וקרא הרבה ספרות יפה, בעיקר מתורגמת. ההאזנה לג'אז היתה אף היא חלק מאורח חייו, ולשם כך רכש לעצמו אוסף נדיר של תקליטים ותקליטורים והעשיר את הידע בתחום בקריאת ספרות מקצועית בנושא, מה שהוביל אותו להיות אחד המומחים בישראל בתחום הג'אז האוונגרדי.

לאחר שנים מספר של עבודה במטע התמרים פנה תומר ללימודי הפילוסופיה באוניברסיטת ת"א. הוא למד בשביל העניין ולא עבור תואר או תעודה. בשיעורים לא התבלט, עקב צניעותו הרבה, אבל העבודות שהגיש היו ברמה מעולה. הוא יצר קשרים חמים עם אנשי הסגל האקדמי.

לאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות חזר לעבודתו במטע התמרים, ובו מצא את מותו. מרוב להיטות להספיק לא שמר על כללי הבטיחות, והמנוף עליו עמד התהפך. כהרף עין נגדעו חייו, והוא בן 31.

נדמו צלילי המוסיקה בחדרו.