גיורא רון - 26.4.1960 - 7.06.1982



גיורא - צעיר נעים הליכות ודרך ארץ. רץ נלהב בכל שנות חייו. נפל ביום הראשון של מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982. גיורא, בן לרותי ואלי שהיו ממקימי קיבוץ עין-גדי היה מראשוני הבנים של של הקיבוץ.

בשנת 1960, שנת הולדתו של גיורא, קיבוץ עין-גדי עוד נחשב ליישוב בקצה השני של העולם, רחוק ממרפאות ובתי חולים, מצב שאילץ את אימו, שקרבה ללדת לעשות דרכה לקריית חיים בה התגוררו סבא וסבתא של גיורא, שם שהו בחודש הראשון לחייו. את החזרה הביתה, בשל הדרך המשובשת והארוכה, מכדי לעשות ברכב, עשו בטיסת פייפר.

גיורא גדל והתחנך בחברת הילדים המצומצמת ולמד בביתו הקיבוצי תשע שנים. לאחר מכן השלים את לימודיו בביה"ס התיכון בערד. לאחר יום לימודים ארוך ונסיעה מתישה היה מגיע הביתה, לובש בגדי ספורט ויוצא לאימון ריצה, כך מידי יום ביומו. בהיותו תלמיד מצטיין נבחר לייצג את בית-ספרו במשלחת נוער שהתארחה אצל הקהילה היהודית באנגליה.

עם סיום לימודיו יצא לשנת שרות בקרית-עקרון ועסק בהדרכת הנוער המקומי. שנה זו תרמה רבות להתפתחותו ולעיצוב אישיותו. עולמות חדשים נתגלו לפניו: ציור, מוסיקה, ספרות ופילוסופיה. זאת בנוסף לריצה, שהיתה לחם חוקו הקבוע.

בשנה זו גילה את היופי שבחברות ויצר קשרי רעות אמיצים עם שותפיו לדרך. זו נחשבה תקופת פריחה עבורו, שנקטעה בסוף שנת 1979 בעקבות הגיוס לצה"ל.

גיורא הצטרף לגרעין נח"ל ושירת בנח"ל מוצנח. על אף שהרגיש חנוק בצבא היה חייל מצטיין לכל אורך מסלול שירותו הצבאי, אך כל העת קיננה בו ההרגשה שהצבא מנתק אותו מפעילות רוחנית ותרבותית. לשם כך הכריח עצמו להתעורר השכם בבוקר בכל ביקור בבית, למרות העייפות שפקדה אותו כחייל קרבי, כדי שיוכל לעסוק במה שאהוב עליו. "אינני יכול לבזבז את השבת על שינה", נהג לומר.

בפברואר 1980 הוא סיים קורס צניחה, ובקיץ אותה שנה סיים בהצלחה קורס מ"כים. כשהגיע לדרגת פיקוד התלבט ארוכות. הוא ראה בכך ניגוד מוסרי וסבר שאין לו, או לכל אדם שהוא, זכות לפקד על זולתו או להעניש את זולתו. לכן כאשר נשלח לקורס קצינים, הדיח עצמו מהקורס.

למרות סלידתו מהמסגרת הצבאית היה מפקד אהוב על פיקודיו, ואף נבחר כחייל מצטיין. ביום העצמאות בשנת תשמ"ב, היה גיורא בין החיילים המצטיינים שהוזמנו לבית הנשיא.

חודשים מספר לפני שחרורו המיוחל, למחרת פרוץ הקרבות של מלחמת שלום הגליל, ביום ט"ז בסיוון תשמ"ב (7.6.1982), הגיעה פלוגתו בדרך הים לחוף לבנון. הפלוגה נחתה מצפון לצידון. בעוברם את העיירה ראס נבי-יונס, נפתחה עליהם אש מתוך בית, שמעליו הונף דגל לבן. גיורא נפגע ונהרג. בן 22 שנים הוא היה במותו.

כך נגדעו החיים שאך החלו ללבלב ולפרוח.